אבוטבול

לכל נשיקה יש טעם אחר, לאחת טעם של אהבה ולאחותה, טעם של תאווה מינית גרידא. יש את אלו שטעמן כמו של הפעם הראשונה – הטעם הכי נדיר, מגיע פעם בכל עונה. יש כאלו עם טעם של מיאוס ועוד דומות עם טעם מאומץ, ניסיון להחיות ולגרות בלוטות רוק המורגלות בשיגרה. יש נשיקות עם טעם מיוחד, טעם של אהבה חדשה וטריה. אבל הטעם הזה מסוכן, הוא יכול להחמיץ בשניה.

תה זה כמו אישה. יש לי תה מהביל בספל שחור, הוא מתערבב מאליו ומתקרר לאיטו. התה עוטף מבפנים, מחמם איברים קרים. מחליק בחמימות בושט ומספר סיפור ישן. אם בהתחלה חיממת תה, ולא נתת לו להתקרר הוא יכווה את לשונך. אם חיממת, ונתת לו מדי זמן להתקרר הוא אינו שווה את לגימתך. איפה עובר הגבול בין כוויה לחוסר טעם? בדיוק כמו אישה.

המערכת החיסונית של אנשים אופטימיים חזקה מאשר זאת של אנשים פסימיים, זה מסביר את עצם היותי חולה בזמן האחרון.

ארכיון הבלוג: עם הראש מעל המים , אהבה, מונולוג