תם ולא נשלם

1 אוקטובר, 2006

השבוע קברנו את בן דודה שלי בפעם השניה, לפני כשש שנים הוא נהרג בקנדה, רכבו החליק על הקרח בכביש והתנגש בעמוד, הפגיעה בראשו היתה קטלנית. היתה הלוויה בקנדה אליה לא יכלתי להגיע. השנה, המשפחה עלתה מקנדה ויחד איתם העלו את ארון הקבורה של בן דודה שלי. זכיתי לקבור את בן דודה שלי ביחד עם המשפחה, בפעם השניה. איך שהוא, הדבר לא היה יותר קל על אף אחד, הכאב הקהה חזר והכה באופן מאוד ברור פעם נוספת כאילו זה קרה אתמול ואני השתוממתי, איך אפשר לעבור דבר כזה פעם שניה.

חתימה טובה לכל המאמינים, אולי אצום, אולי לא אצום, כנראה שהשנה פגעתי בכמות די גדולה של אנשים, בלי לספור את עצמי כמובן, בפנים אני מקווה שסלחו לי על הסף אבל לא אבקש מחילה מיוחדת מאף אחד. כלום אומר לאיש.

אין לי באמת על מה לבקש סליחה, רק רציתי לשמוע את קולך פעם נוספת. סליחה.

קיבלתי את תעודת הסטודנט שלי, הלחץ גובר.

חג שמח.

[יריב אבירן רסט אין פיס]

שתפו ותהנו:
  • Print this article!
  • E-mail this story to a friend!
  • Facebook
  • del.icio.us
  • Google Bookmarks
  • TwitThis
  • Digg
  • Reddit
  • StumbleUpon
  • Technorati

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר , , , ,

  1. 2 אוקטובר, 2006 מתוך 12:29 | #1

    מצטער לשמוע על הקבורה המחודשת… קשה…
    אחי הטוב , אל תלחץ מהלימודים, אתה תהיה תותח ושנינו יודעים את זה :)

  2. גרין שבו
    5 אוקטובר, 2006 מתוך 23:18 | #2

    חסרונך הורגש בערבמה (לא בקטע סנטימנטלי)
    אתה אושיה (מסתבר)
    ג י א

  3. עדיז
    14 אוקטובר, 2006 מתוך 22:56 | #3

    בהצלחה במעבר (מחר?)
    דבר איתי, אם אני לא טועה אתה חייב לי אייס קפה!

  1. אין הפניות עדיין.
אין אפשרות להוסיף תגובות.