עריכה בבמה חדשה
חזרתי לערוך פרוזה ושירה באתר במה חדשה ואני מרגיש שאיפהשהו גם חזרתי לחפש את עצמי. כאילו התפלק לי סוויצ' ישן במוח שקורא לי לצאת ולבדוק אם אני מי שאני באמת או שאני באמת מי שאני באמת בגלל שככה שכנעתי את עצמי.
בת דודה שלי, הילה, חזרה מקנדה, כל המשפחה עשתה עליה, אני ממש גאה בהם. הם מספרים שהמון יהודים בקנדה רוצים לעלות אבל חלקם מפחדים ולחלקם פשוט קשה לעזוב אדמה יציבה בשביל לפתוח דף חדש אחרי שנים של הסתגלות והשרשה. כשהייתי בפריז יצא לי לדבר עם מספר יהודים, גם בקולם נשמעה כמיהה לארץ המובטחת אבל מעטים מהם באמת עשו משהו בשביל לחזור.
מעניין איך אני הייתי מתנהג באותו מצב. אף פעם לא גליתי למרות שפינטזתי על כך אינספור פעמים. פנטזיה אחת עדיין דבוקה לקרבי, אחרי שנת המכינה אקח את עצמי ואטוס לפריז לתקופה של כשנה (או, אהמ חצי שנה פריז ואז חצי שנה לונדון) בשביל לחיות קצת בתרבות אחרת, להיות איש העולם הגדול, זה תמיד גירה אותי עד מאוד.
עכשיו אני נוסע לרחובות ללמד את בת דודה שלי קצת עברית, התנהגות ישראלית מהי, איך מכינים פלאפל, לעשן נרגילה כמו שצריך
החשש מהעלייה לישראל הוא ממש כמו החשש של המון ישראלים, שהתרבות והמצב הבטחוני בארץ מאסו עליהם, להגשים את מה שהם תמיד אומרים שצריך ולעבור למדינה אחרת. יש שלב בחיים שבו המחשבה על שינוי גדול כל-כך גובלת בטירוף, ובטח איפשהו אנחנו גם מאוד מיודדים עם החסרונות בחיים שלנו.
מאוד נהניתי לקרוא את התגובה שהשארת בבלוג שלי, תודה לך.
תודה לך
אפשר להבין את המשפחה שלך … המדינה הזאת לא יציבה .. ויהיה קשה לכל אדם שרוצה לעשות עליה לבוא לכאן זה כאילו לפתוח דף חדש … כאילו להתחיל הכל מהתחלה
בכל אופן אני מאחל להם הרבה בהצלחה במדינה החדשה! =]
יום טוב
שכחת לכתוב שאתה גם מעשן שוב!!!
עישון זה לא בריא.
בתור מטיף נגד עישון דוד אני מאוד מאוד כועס עליך.
אתה לא מבין שהצרפתים מעשנים רק סיגריות ארוכות ומלאות בכל טוב, זה מנהג ישראלי וערבי כל הנרגילות האלו, אני אומר שבחו"ל יש להם דברים יותר איכותיים מצינור ביוב עם עשן בטעם תותפוח.