אבוטבול

אתמול היה כאן הצוות של רשת הם צילמו אותי לתוכנית שתחל ב16.7 וגם החתימו אותי על הסכם בו אני מתחייב לא לדבר על התוכנית בכלל, זה כמובן תקף גם לבלוג שלי ועכשיו אני במגעים איתם לאשר לי לפרסם את מהלך העניינים כאן. מה שכן מותר לי לספר זה שהיה ממש מהנה, יצא לי לטעום איך שחקנים עובדים מול מצלמה וזאת היתה הפעם הראשונה שלי מול מצלמה, אני מקווה שהייתי בסדר. צוות ההפקה שהיה כאן עשה כל שביכולתו בשביל שאני ארגיש בנוח אבל לפעמים קצת הרגשתי שפרטיותי מחוללת כאשר כל הצוות בחדר שלי נוגעים לי במיטה (להלן: הסט) ומתרוצצים בין דלת אמותיי.

שלשום אני וצחי לנקרי היינו באושן בר, הוא קיבל משוקס תלוש על סך 250 ש"ח לארוחה זוגית. (מעניין, שוקס אף פעם לא מחלקים לי מתנות) בכל אופן החלטתי שאני חייב לאנשים שמתכוונים ללכת מתישהו לאושן בר בהרצליה מה הם מקבלים שם. במסעדה עם שם אמריקאי מדי, ואווירה פְּסֵאוּדוֹ-יוקרתית מדי, אתם מקבלים מנות קטנות מדי, במחירים יקרים מדי בעוד השרות איטי מדי כאשר המקום בכלל ריק כמעט לחלוטין. השרימפס ברוטב חרדל עם בצלי שאלוט שלי היה עשוי בצורה סבירה אבל לא תאם בהחלט את המחיר של כמעט 80 שקל (ועוד לכמות של בערך 8 שרימפסים) הרוטב היה קצת יותר מדי ממוסחר עם טעם לוואי של קופסאת פלסטיק ובצי השאלוט היו צמיגיים מדי לטעמי. שיפודי הבקר של צחי הגיעו מלווים בפירה שלדעתי היה פנינת הערב אבל עדיין לא השתווה לפירה הזול (והמדהים) שמגישים במוזס והבשר שהגיע על שיפודים שצחי תיאר כקיסמי שיניים היה צמיגי יותר ממסטיק (אני מניח שגם יקח לו בערך אותה תקופה להתעכל) ובנוסף היה חסר כל טעם ייחודי כך שצחי (כפרה עליו) מצא את עצמו מנער מלחיה רועשת מעל הצלחת.

ישבנו קרוב לבר הקטן (כל כך קטן שאני באמת לא מבין איך צרפו אותו לשם המסעדה) ומעלינו היה תלוי ציור לא חתום של אמן לא מוכר. מדי פעם במהלך הארוחה נשמעו דפיקות בקיר כנראה מכיוון הראנינג סושי הצמוד ואני דאגתי שמישהו ידפוק ממש חזק על הקיר שם ואז התמונה תיפול, וכמובן יאשימו אותי ואת צחי.
הקינוח היה טעים עד סתמי, אני באמת לא יודע איזה קינוח צחי הזמין אבל הוא לא היה מיוחד עד כדי כך שאני אבדוק ואזמין אותו בפעם הבאה, שאגב, לא תהיה.

אחר כך ביקרנו בריף-רף והיה די נחמד חוץ מהעובדה שנראה שהמקום דועך והקהל בהחלט הופך להיות קהל גרוע. אני מניח שהריף בחיים לא יצליח לעשות את מה שהפרילנד עשה.

אתמול אגב, הריף היה סגור.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אישי, אספסוף, ביקורת, טלוויזיה, מיי בלוג