אבוטבול

אביתר שירת איתי ביחד בגלי צה"ל, מאז שחרורי הקשר בנינו נותק ולפני כמה ימים הוא יצר איתי קשר דרך שוקס ודי בסמיכות לכך התקשר אלי (לא שזה הפריע לי, שמחתי מאוד לשמוע קול מן העבר, אבל אם היה לו את הפלאפון שלי, למה רק עכשיו הוא התקשר?) הוא סיפר לי שהוא חוגג (בהמון מזל טוב) את יום הולדתו בפאב הצ'רצ'יל שביד חרוצים (לא להתבלבל עם הצ'רצ'יל שבנחלת בנימין.) שכדאי לי לבוא ושיהיו שם עוד אנשים מהעבר… דיברתי עם גלית והיא אמרה שהיא תשמח לבוא אפילו שהיא לא אהבה את אביתר כל כך, (גלית שירתה איתנו בגלי צה"ל וכל פעם שאביתר היה עובר לידה היא היתה מבטיחה להקריב את נשמתו לשטן) כאמור, זה תמיד נחמד לפגוש אנשים מהעבר, אפילו אם זה עבר לא כל כך רחוק. גם אמיר אמר שיצטרף ואפילו מיכל מהמחלקה שלי אמרה שהיא תבוא.
כמו שדברים קורים בדרך כלל, בסוף נסעתי עם אמיר לבד. כשהגענו לשם הבנתי ששם לא יסתיים הערב שלי, המוזיקה היתה גרועה (להוכחה: אמיר אמר שהיא היתה טובה) ולא הכרתי שם אף אחד, חוץ מנעמי. איך שמחתי לראות את נעמי.
הייתי דלוק על נעמי פעם, לתקופה קצרה של שבועיים או פחות, כשראיתי אותה היום, לא הבנתי למה בכלל חשבתי שהיא מגניבה, או חצי מזה, וזה עשה לי טוב לדעת שלא פספסתי בכלל כשלא ניסיתי איתה כלום. (לא רציתי להסתבך עם בנות מהבסיס, אחר כך יעבירו שמועות שיש לי קפטן קטן או משהו )

תוך מספר דקות כבר הייתי בחוץ, למזלי מצאתי חניה בחינם אז לא התבאסתי יותר מדי כששמנו את פעמינו לכיוון דיזינגוף סנטר לקולנוע מקסים (גם שם אגב, מצאתי חניה חינם) אמיר אמר לי שהכניסה למקסים היא חינם עד 00:30 ואז אסור לצאת עד 01:00, אז נכנסנו, וישבנו על הבאר קצת, החלפתי כמה מילים עם הברמנית שאיני זוכר את שמה אבל הוא היה מזרח אירופאי, את זה אני זוכר, ושתיתי שליש בירה, אמיר אמר שהוא לא רוצה לשתות כי זה בזבוז כסף והוא מעדיף לקנות בקבוק וודקה ולשתות בחוץ. אני חושב לעצמי, בקבוק וודקה(?!) ושואל אותו וואט דה פאק אחי? הוא המשיך, אל תדאג, אני שותה רק חצי. אמנם זה הניח קצת את ליבי אבל עדיין, חצי בקבוק על בחור כזה קטן… אני די מעופף אחרי חצי בקבוק, ידעתי שהערב לא יגמר בסדר, אבל לא היה אכפת לי כל כך.

באחת יצאנו מהפאב והלכנו לאמפם בקינג ג'ורג', על הדרך ישבה בחורה עם הכלבה שלה. באפי קראו לכלבה, באפי הכלבה הפחדנית. אם הייתי ערפד לבטח היו לי חיים טובים כי הבאפי הזאת התחבאה מתחת לספסל בקינג ג'ורג' ואין סיכוי שהיא תלך לקטול ערפדים בשעות הקרובות של הלילה.

על אף המלצתי, אמיר בכל זאת קנה בקבוק של וודקה סמירנוף ובקבוק של מיץ מנגו (מבחיל) ולקח אותי להשתכר באיזה חור ליד היציאה הדרומית מהחניה של דיזינגוף סנטר, כמובן שלא שתיתי יותר מכוס אחת מהולה במיץ מנגו בעוד אמיר סוחט לתוך גופו לא פחות מחצי מאדר-פאקינג בקבוק של סמירנוף תוך דקה או קצת יותר. עכשיו באמת ידעתי שזה לא יגמר טוב. כשנכנסו לרקוד ערן(קבס) הצטרף ביחד עם נעמה (לא ידעתי שזאת נעמה כי הייתי עסוק מדי בלרקוד והיא לא אמרה שלום) אחרי מספר דקות אמיר התמוטט ונעלם ואחרי בערך שעה כששמתי לב, הלכתי לאתר אותו בשביל לראות שהוא לא מקיא לתוך איזה ארון חשמל, (זה מסוכן, אתם יודעים). את אמיר מצאתי מפלרטט עם השומר בחוץ, שאלתי אותו לפשר הדבר והוא הסביר שהוא מרגיש מצויין ושהוא יצא לראות איפה נעמה.
בו זמנית קיבלתי סמס מצחי שמזמין אותי לאיזה פאב חדש שפתחו בבוגרשוב והתקשרתי להודיע לו שאולי אבוא.
נזכרתי שראיתי גופה שוכבת איפהשהו בדרך החוצה אז לקחתי את אמיר איתי וכשירדנו באמת ראינו את נעמה שוכבת במיטה שבחדר הפנימי, בתוכי געשה הערצה נסתרת, לא הבנתי איך אפשר לישון ברעש כזה. הערתי אותה ללא שמץ של חרטה (אמיר בנתיים נעלם שוב) ושאלתי אותה אם היא באה לרקוד, היא סרבה. "בואי לפאב" אמרתי והיא קפצה כמו חתולה שמצאה יתושה מפרפרת שקיבלה מנת דם של איזה אלכוהוליסט (ע"ע אמיר).
ביחד שילבנו את ידנו (או לא באמת) וצעדנו כאחד (גם כן די הגזמה) לכיוון הפאב של צחי בבוגרשוב.
הפאב התגלה להיות נחמד ומזמין ושם דאגתי לרפד את בטני בעוד חצי ליטר בירה וכנפי עוף מטובלות באופן לא מושלם, צחי כבר היה כמעט אחרי ליטר בירה והוא ונעמה דיברו על משהו שלא הבנתי, נעמה הזמינה רד בול והברמן לוראן שם לנו קצת מוזיקה טובה. אני, הברמן ובעל הבית(נדב) דיברנו על מציצות באיזה שהוא שלב, והסברתי להם שכל בחורה בולעת כל עוד נותנים לה מכה בגב בזמן הנכון, זה הכל תלוי בטיימינג, אגב יש לשים לב שהיא לא במצב שעלול לגרום נזק בלתי הפיך (או הפיך אחרי סבל רב) לקפטן.
פתאום שמתי לב לשעה, היה כבר כמעט ארבע בבוקר ואני אמור לסוע עם ליאור לקנות לו אופנוע בבוקר (ואז לחומוס עם רות סגל) כנראה הייתי קצת מסטול כי הייתי בטוח שאם אמהר הביתה עכשיו אספיק לישון ולקום רענן ליום שכזה, אז הזמנו חשבון ויצאנו, פתאום צחי צועק הקיורטוש פתוח! הסברתי לו שאז מה? והוא אמר שהקיורטוש הטרי בבוקר זה כמו טעימת גן עדן, הלכנו והזמנו שני קיורטושים, אני די איבדתי את הדחיפות שהיתה בתוכי ובלי לשים לב הסכמתי לעלות איתם לצחי, ניגנו קצת בגיטרה ואחרי כמה שניות או דקות ירדנו בחזרה, אספנו את הקיורטושים ואני ונעמה כבר התחלנו ללכת בחזרה למקסים שפתאום הבנתי שהשארתי את הפלאפון בדירה של צחי. נתתי לנעמה לשמור על הקיורטוש ועליתי לדירה של צחי להביא את הפלאפון, שכחזרתי כולם היו שם בהרכב מלא, אבל הקיורטוש שלי כבר לא היה כמו פעם, בכיתי בלב ועזבנו את בוגרשוב בחזרה לכיוון דיזינגוף!
ירדתי למועדון, אמרתי שלום לקבס ולנעמה וחיפשתי את אמיר, הוא לא היה שם, עליתי בחזרה והתקשרתי אליו, הוא ביקש שאסיע אותו לרמת גן כי הוא שיכור מת אבל ממש. (מה אתה אומר) לקח לנו בערך מאה שעות ללכת לאוטו כי הוא הלך כמו צב (שיכור!) והסעתי אותו לרמת גן.

הגעתי הביתה בחמש ונפלתי למיטה, בשמונה ליאור התקשר להעיר אותי, אני לא זוכר בדיוק מה אמרתי לו אבל אני יודע לבטח שלא הלכנו כי התעוררתי בסוף בשתיים. זכור לי גם שרות התקשרה ושאלה אם הולכים לחומוס, אני לא יודע מה אמרתי לה אבל אני די בטוח שלא הלכתי גם לחומוס כי התעוררתי רעב.

אני חייב להתחיל לקבוע תוכניות שמסתדרות עם היציאות שלי.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אלכוהול, מועדון, פאב, קיורטוש, תל אביב