דוד אבוטבול

בירת הצפון לתרמילאים בהודו היא קאסול, כפר קטן שעם השנים התפתח להיות מרכז תרמילאים בלתי מעורער (הוא אפילו נכנס בקול תרועות לכרך העדכני של הלונלי פלאנט להודו) קסול, מלבד היות מרכז לצרכן הסטלני (מה שלא תרצו לצרוך, תוכלו למצוא כאן) לאנשים שרגליהם שולטות בהם, יהיו מכאן המון יעדים מרתקים לבקר, עשרות כפרים בסביבה הקרובה והרחוקה לקאסול, והכי כיף, אחרי יום ארוך ומעיק, אפשר להכנס למעיינות החמים ופשוט להרגע.

הגעתי לכאן היום בערב עם עוד 11 חברים מדארמסלה, התפצלנו בשני ג'יפים והנסיעה עברה בלי בלאגנים אופיניים להודו. מצאתי לעצמי גסט האוס ברמה של מלון 4 כוכבים במחיר מגוכך של 120 רופי ללילה ומחר בבוקר אני אתחיל לתור את קאסול לאורך ולרוחב… או בעצם לאורך בלבד.

למי שיש לו זמן קצוב להיות בצפון, קסול בהחלט נראית יעד שווה לביקור.

מבטיח לעדכן עוד.

אוהב ומתגעגע

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: הודו, מזרח, קאסול, קסול

אמנם לא שמרתי על כשרות בפסח (היה קצת קשה בדארמקוט מכיוון שהמקום היחיד שאפשר לי את זה היה בית חב"ד ולא התחשק לי לקבל שטיפות מוח כל הזמן) אבל היה חסרה לי במיוחד מימונה שאני עושה כל שנה מאז שהייתי בבשא"ש. אז זרקתי לאייל (הישראלי שעובד במסעדה הישראלית בדארמקוט) שיכין מופלטות. הוא הסתכל עלי בזלזול ואמר "זה כמו צ'אפטי לא?" אמרתי שלא והתעקשתי שיכין. הוא אמר שאם אני כל כך רוצה מופלטות שאני אכין.

וכך היה: נכנסתי למטבח ושריינתי לעצמי את אחד העובדים ההודים, לקחנו קילו קמח, סוכר, שמרים, מלח ושמן (המון) והסברתי לו מה צריך לעשות. בסופו של דבר הייתי צריך להכין חצי בעצמי בשביל שזה יקרה מהר, ותוך שעה או פחות היתה לנו צלחת מלאה בצ'אפלטה (כל הזכויות שמורות). הישראלים שישבו כאן וטעמו אמרו שזה מצויין ואני הרגשתי גאווה לאומית ועדתית שאין לתארה במילים.

אז שתהיה לכולם מימונה שמחה וחמצה!

אוהב ומתגעגע.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: דארמקוט, הודו, מופלטה, מזרח, מימונה, פסח, צ'אפטי

אתמול בערב חגגנו במסעדת ה"ישראלית". אנה, שימרית ובני באו מבאגסו, כל החברה שלי בדארמקוט ישבו איתי בשולחן ושתינו בירות לשוכרה. היה כיף ואני מקווה שיהיו תמונות בעתיד מחר אני כנראה נוסע לקאסול.

קניתי היום תוף דג'מבה ענק במחיר מגוכך של 2000 רופי. מתנה לעצמי ליום ההולדת

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: ג'מבי, דג'מבה, הודו, יום הולדת, מוסיקה, מזרח

אתמול בערב פאפי המלצר הכי מגניב במסעדה "הישראלית" שבדארמקוט לקח אותי לחתונה הודית. באפר-דארמקוט, הגענו קצת באיחור ולכן פספסנו את ה"חופה" אבל היה מטריף בכל אופן, עשרות אנשים רקדו למוסיקה הודית מקפיצה, בייחוד שירי הפונג'אבי שהתאהבתי בהם לחלוטין וכבר קניתי DVD ריקים בשביל שפאפי יצרוב לי את כל האוסף שלו בMP3.

הבנים והבנות רקדו בנפרד וכולם נראו שמחים ומקפצים, אמנם לא היו שירי טראנס אבל היתה גרסאת טאבלה של השיר RAPTURE שאני חייב להשיג.

אגב טאבלה, נפתח בדארמקוט בית ספר למוסיקה של שני מורים שברחו מהחום של ואראנאסי, אז אני מאמין שאני אתחיל ללמוד לנגן על תופי טאבלה או על סרנגי, שזה כלי עם צליל מטריף חושים.

אוהב ומתגעגע.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: דארמסלה, דארמקוט, הודו, חתונה, טאבלה, מוסיקה, מזרח

אביב הגיע פסח בא, אבל כנראה שאף אחד לא סיפר את זה לכפר דארמקוט שבהימצ'ל פרדש, מכיוון שהגשם ממשיך לבקר באופן יומיומי ולשמח את ליבי. היום, כנראה לקראת פסח, מזג האוויר חם ובהיר. יש הרגשה של חג באוויר, כולם תופסים את כל עמדות האינטרנט בסייבר-קפה ועמדות הטלפון עמוסות עם תור שמשתרך לאורך ספסלים הודים זולים.

איכשהוא ההרגשה הכללית, גם אצל התיירים הלא ישראלים וגם אצל המקומיים היא מאוד רגועה (אפילו יחסית להודו), אולי זה בגלל שאני מצפה לכך בגלל החג, אולי זה בגלל שבאמת יש משהו באוויר, ויכול להיות שסתם כולם התעייפו מהמרוץ אחר טרקים, קניות, ושאר ירקות.

הלילה אני אחגוג את ליל הסדר בחסותו של אדוננו מורנו ורבנו המלך לעולם ועד (אבל אל תספרו לו שכתבתי את הפוסט הזה ביום שבת!) הלא זה בית חב"ד שבכפר, צפויים נכון לעכשיו להגיע כ200 יהודים, ישראלים ואמריקאים לחגוג כאן את הסדר וכנראה שיהיה מגניב לחלוטין!

המון אהבה לכולם, וגעגועים.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: דארמסלה, דארמקוט, הודו, חב"ד, מזרח, מצות, מרור, פסח

שאנטי שאנטי, הכל פה זורם בשלווה.

שלשום ישבתי עם נופר בבית של טנזים, טיבטי חמוד שמנהל דוכן של דיסקים צרובים במקלוד גאנג'. ישבנו ושמענו מוסיקה משובחת (תודה על הדיסק טנזים) כשלפתע התחילה מהומה על גג הפח של טנזים. נבהלתי קצת ושאלתי לפשר הדבר. 'מונקיז' הוא אמר בלי להתרגש אבל אני לא עצרתי את עצמי ויצאתי למרפסת שלו לראות מה העניינים.

מסתבר שחמולה של קופים מצאה את שקית הדייסה(PORRIDGE) שטנזים השאיר לייבוש בחוץ ואחד הקופים לקח את זה ועלה לגג. ואחריו בבלאגן כאוטי, כל החמולה, רבים וקופצים, מי יקבל את הדייסה!? הקופים התחילו להתפרע ממש והשקית נקרעה לגזרים, כל אבקת הדייסה עפה לכל מקום, בענן הבלבול, לקח אחד הקופים הגדולים את השקית למרפסת של השכנים והתחיל להתפנק על האבקה המתקתקה.

פתאום, כלב קטן (פקינזי או משהו דומה) ללא-חת, קפץ בתרועת מלחמה וניסה להבריח את הקוף מהמרפסת. הקוף לא מצמץ והשיב לכלב בהלומה מצלצלת של טפרים ויד חזקה. הכלב צווח וברח, אך לא לזמן רב. מיד אחרי מספר שניות הכלב חזר עם אומץ רב והתחיל לקפוץ על הקוף, הקוף שנאחז בשקית הדייסה כמו בחייו שלו, נכנס למגננה וניסה לברוח מהכלב. הכלב החמוד תפס את השקית ולבסוף הבריח את הקוף. מיד לאחר מכן יצאה בעליו, טיבטית מבוגרת בעלת סבר פנים רציני וליטפה את הכלב. את שאריות אבקת הפוריג' היא טאטאה, מבלי לשים לב, על כביסתה של השכנה מלמטה. כנראה שמחר תהיה מלחמה אחרת.

היום יש מסיבת פרידה לקובי(אוסטין) בEVER-GREEN שנמצא בUPPER-BHAGSU, שמלבד הטראק המציק במדרגות הכפר הוא מקום סבבה וכל הזמן עושים שם ג'אם סשנים. קניתי לי חליל מעץ בננה והיום כבר הצלחתי להוציא מספר צלילים ולנגן רינגטונים בסיסיים.

מקווה שאצלכם הכל בסדר גם כן.

אוהב.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: באגסו, דייסה, דרמסלה, דרמקוט, מוסיקה, מקלוד גאנג', קופים

לפני כמה ימים ישבתי עם נופי, שלי ונועה בקארפה דיאם(בית קפה/מסעדה במקלוד גאנג', אווירה מגניבה, צוות אדיב ואוכל סביל, לא לאכול שם המבורגר - אכזבה), מתישהו הרגשתי מאוד צפוף באוזן אז יצאתי למרפסת להתאורר עם סיגריה של לילה. בין שאכטה לשאכטה שרקתי לי ניגון ישן שישב לי בראש, אבל לא בדיוק הצלחתי לאתר את המקור שלו, ואז ראיתי בחור טיבטי ביישן שעמד מתחת למרפסת והסתכל עלי עם פנים עצובות. נופפתי לו בידי שיעלה למעלה.

כשהוא הצטרף אלי למרפסת דיברנו קצת, הוא סיפר לי שהוא הגיע עכשיו למקלוד מדרום הודו ושהוא מחכה למבחנים בשביל להתקבל לאיזו אוניברסיטה באזור. הצעתי לו להצטרף אלינו לשולחן, הוא ישב איתנו קצת ודיברנו, הסתבר שאין לו איפה לישון בלילה ושעוד אין לו עבודה. תחת התנגדות גבוהה מאוד של שלי, הגנבתי לבחור 150 רופי ואמרתי לו שחסר לו שיקנה עם זה סמים, שימצא לו מקום לישון ושמחר ילך לחפש עבודה על הבוקר.

הוא לקח את הכסף בהכרת תודה עמוקה ובקושי הצליח להשיר מבט אל עיני. אחרי זה שלי אמרה שהוא סתם מקבץ ככה נדבות ושיצאתי פריאר.

אחרי יומיים ישבנו במסעדה אחרת שאנחנו מבקרים הרבה ולהפתעתנו הרבה הבחור היה שם, הוא מיד הוציא שתיה קלה לארבעתנו וסיפר לנו שזאת העבודה החדשה שלו, הוא לא הפסיק לקוד לי קידות ולאמר תודה. הרגשתי שעזרתי לבן אדם בצורה מאוד משמעותית.

שלי אכלה את הכובע, וגם איזה פסטה, אבל אני שמחתי כל כך.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: הודו, טיבט, מזרח, מקבצי נדבות, עבודה, שמחת חיים

כנראה שאני כשרוני למדי כי הצלחתי להסתבך בקטטה הראשונה והיחידה שידועה עליה בין טיבטי לתייר ישראלי בדאנס באר במקלוד גאנג', מעל דרמסלה. אני מאשים בכך את המוסיקה הגרועה שניגנו שם.

חוץ מזה, הכל מגניב מלבד פנס מעיק בעין. יש לי צ'וטה באיה קטן שמקבץ נדבות במקלוד, קוראים לו סוראג' (SURAJ) והוא מותק של ילד, הוא יודע אנגלית ממש טובה וגם תופס עברית די מהר. בעיקר את המילה "בולבול". אני שוקל לקצר את הטיול מטעמים כספיים.

הנוף כאן מדהים, לא יודע אם סיפרתי לכם, גם האנשים מאוד נחמדים (המחירים מרקיעים שחקים ועוד לא התחילה העונה אפילו). אי אפשר כל כך להתמקח עם הטיבטים, מבחינתם המחיר שלהם הוא הכי פייר, גם אם בחנות ליד מוצע אותו המוצר בחצי מחיר הם לא יתגמשו בכלל.

תיכף מתחילת קבלת השבת בבית החב"ד כאן שבדארמקוט אז רק קפצתי להגיד שלום.

אוהב ומתגעגע לכולכם.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: דארמסלה, דארמקוט, הודו, טיבטי שיכור, מזרח, מכות, מקלוד גאנג'