אבוטבול

שחר, אני יודע שנתת את כל מה שיכלת,
ייצגת אותנו בגאווה, אולי אפילו קצת יותר ממה שמגיע לנו.
לקחת את עצמך ואת הקהל הישראלי לסיבוב ברולאן גרוס, סיבוב שסופו היה כמעט ידוע, כמעט כמו אז, אבל את, לעומת זאת של אז, גברת פאר, כשמך כך תוארך. אני יודע שעוד תצליחי בגדול, בשבילי את מייצגת הרבה דברים. חלק מהדברים האלו בל להם לשבת על כתפיך כי אין לך דבר או חצי דבר במשותף איתם, אבל רק שתדעי שאני יושב פה, ומעריץ אותך מרחוק.


בלי להתקשר ולהציק
בלי לקפוץ ולהביא פרחי תנחומים (על אף שאנו שכנים)
רק מקווה שיצא לך לקרוא את זה מתישהו, ולהבין שגם האיש הקטן (גדול) גאה בך על השקעה יוצאת מן הכלל.

באחת מהאולימפיידות נתראה, אני מבטיח. את על המגרש, עם חצאית, שרשרת וחיוך רחב. ואני עם מכנס קצר וטי, מזיע על כורסאת העור בסלון, עם אבא וקופסאת גרעינים.

שחר פאר, שחקת אותה.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר גאווה, טניס, שחר פאר