אבוטבול

שמעתי את הרכב שלה מתקרב מתחילת הרחוב, הגלגלים נפגשו עם הכורכר ברעש המוזר של גומי נגרר. היא אף פעם לא הצליחה להבין איך משתמשים בקומפרסורים למילוי אוויר בתחנות הדלק. כשהיא דפקה בדלת זה הרגיש לי קצת מוזר
בפעם האחרונה שהיא היתה אצלי עוד היינו ביחד, פתחתי את הדלת, היא נראתה מכונסת בעצמה ואמרה שהיא צריכה לדבר איתי, לא אהבתי בכלל את המשפט הזה ועוד יותר לא אהבתי את הטון המתבכיין שבו היא אמרה את זה
הרי נפרדנו כבר לפני חצי שנה, מה יכול להיות עכשיו.

הכנסתי אותה לחדר והפעלתי את הפוּבר, קווין התנגנו, באופן מוזר אדון שאפל החליט לנגן את Too much love will kill you השיר שהחזיק אותי בלילות הקרים שעברתי בלעדיה. היא התיישבה על המיטה וחצי שלי והתחילה לדמוע, לא אהבתי לראות אותה בוכה, מצד שני גם לא יכלתי להלביש לה נשיקה על העין שתסתום את הברז כי זה הרגיש לי מוזר מדי. הגשתי לה טישו ושאלתי לפשר הדמעות, היא התחילה לספר לי על איזה בחור בשם אבי שהיא יצאה איתו, טיפוסים בשם אבי אף פעם לא נשמעו לי נחמדים. היא סיפרה שהם נפרדו לא מזמן ושהיא במשבר רציני. למען האמת, בכלל לא התחשק לי להפוך להיות לידיד שלה, אבל איפהשהו הרגשתי שזה הדבר הכי טוב לעשות בשביל לשמור את מעט הזכרונות הטובים שצברתי איתה, כשקלטתי שהחרא הזה כלול בחבילה התחלתי להזיע ולחפש איפה לתקוע את הקנאה שלי.

היא ספרה כל מני פרטים שוליים וממש לא מעניינים על איפה היא פגשה אותו וכמה הוא היה נחמד אליה, ואני בנתיים ספגתי. קווין המשיכו, הפעם עם It's a beutiful day. התרכזתי בשיר יותר ממה שרציתי ופתאום ראיתי שהיא פורצת בבכי של הלוויות, לא הבנתי מה קורה ואז קלטתי שהיא מספרת לי על אונס.
לעזאזל עם האבי הזה. לא אוהב טיפוסים בשם אבי.

התחלתי לכעוס, עליה על עצמי ועל אבי. כעסתי עליה, שלא נלחמה על כבודה, בייחוד לאחר שנלחמה עליו כמו גדולה במשך שנתיים, על עצמי כעסתי שבכלל הסכמתי לשמוע את החרא הזה ולהשאר ידיד שלה, ועל אבי כעסתי שלקח את התמימות של הילדה הקטנה שלי.

חיבקתי אותה, היא דחתה אותי. שאלתי אם היא מתכוונת להגיש תלונה במשטרה, היא אמרה שלא, היא לא רצתה שההורים שלה ידעו, הם היו משתגעים אם היו יודעים, אספתי ממנה כמה פרטים על אבי ושלחתי אותה הביתה ויצאתי לדרך. אספתי את בן דוד שלי שגר כמה רחובות מעלי ואמרתי לו שהולכים לסגור חשבון גדול.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אמנות, סיפור קצר