אבוטבול

ובכן, הרעיון מוכר, הוא נעשה כבר מזמן דיגיטלית ואנלוגית.
תל אביב ידעה מאז ומתמיד המון עיתוני רחוב שידעו לספר על הדברים החמים שקורים בה בעיקר בליווי ובעזרת תמונות וצבעים שיועדו לאנשים במצב הכרה ראש ממשלתי, הפרסומות הצליחו לבנות את ביתן קבע במדורים השונים, הגדילו ועשו (לפחות את הרווחים) כמה עורכים שהפכו את אוסף גימור הכרום הבוהק שלהם לעיתוני פרסומות גרידא שלפעמים אפילו הצליחו, חומר לקריאה לשירותים, פילטרים וכד'.

מרמלדה מבטיחה לתת קצת יותר אדג' ואינטילגנציה לרעיון השחוק. אולי נתחיל לקרוא על דברים יותר מעניינים מהפיצוציות שמשרתות כל מען דסטלן. לא שזה רע, אני באמת מעדיף את גושי חוסר ההבנה הצרופים האלה רחוק ממני באיזה חור שבו הם יוכלו לשתות קפה וללעוס במבליק. אבל לא על חשבון חומר הקריאה שלי.

ככה כשזה בדואר אלקטרוני, אולי אפשר לצפות לעוד קצת הילה של אליטיסטיות דאז, לפני שלכל ערס היה חיבור מהיר.

רק דבר אחד הפריע לי בכתבה בי.נט,

ואם יציעו לכם 2,000 דולרים כדי לכתוב על חנות מסוימת?

"גם במקרה כזה נסרב. אנחנו בונים על האמון של הקוראים ולא נרצה להפר אותו".

נכון… ואם יציעו לכם 200,000 דולר?
קצת הפריע לי שהם מתחסדים ומשתחצנים בגלוי על החוסן הכלכלי שלהם ובטחון שגובל בשאננות בנוגע למוצר שלהם, את האמת בנוגע לשאלה הזאת, רק הזמן יגיד.

עידוק החמודי החליט לנבור בפאן הפרסומי שיווקי של העניין, תנו ביקור אצלו.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר ביקורת, חדשות, מרמלדה, תל אביב