כל הדרך לפולין
אתמול בלילה התחלתי להבין את המהות של הפוקי, תום שקי, הלא הוא הפולני הנוטריוס. בשעה זו או אחרת (כבר לא זכור לי מפאת התקפת הפולניות שעברה עלי) אספה אותי המונית של מולי הנהג הכי מהיר בדיזינגוף ובמונית של מולי היו דמויות משונות - כאילו מספר, והן היו; הסבתא הפולנית של תום, הדוד הפולנית(אין טעות) של תום ואנוכי, המרוקאי לעזרו של תום המעורר פולנית. במשך הדרך עלו מספר נושאי שיחה, נשמעו איומים מצד סבתו של תום שאם תום יעשן סמים היא לא תהיה סבתא שלו יותר, תום שקל בכובד ראש את העניין והחליט שלעת עתה הוא יסתפק באלכוהול. הורדנו את סבתא של תום איפה שהוא ברמת אביב שם היא הצהירה על אהבתה אלי והמשכנו לדיטה. אכלנו, היה מגניב. נסענו למיכל וצחי והבאנו להם פיצה, גם חסה היתה שם, הפיצה נעלמה במהירות שיא, ואחר כך אני, תום ובועז הלכנו לסטארסקי, דונט גט מי איבן סטארטד, אני צריך לכתוב עליו ביקורת אבל פעם הבאה, כשאכיר יותר את העניינים שם.