דוד אבוטבול

מסתבר שאני באמת די חולה, יצאתי אתמול כאמור למרפאה הבסיסית, שם הרופאה לא רצתה להכניס אותי כי הגעתי ממש צמוד לשעה ארבע שבה היא הולכת הביתה, אבל שיכנעתי אותה בטענה שאני בהתקף אסטמה (מה שנכון לגבי רוב הזמן שאני נושם, בגלל הסיגריות) היא בדקה את הנשימה שלי והכריזה במבטא רוסי כבד "חייל קם, הולך אינהלציה" אני קמתי והלכתי לאחות שהכינה לי אינהלציה, עכשיו תסלחו לי על חוסר הקשר בין הדברים אבל האחות שבמרפאה במחוז היא חמודה לא נורמלית, שמעתי ממישהו שהוא שמע ממישהי שיש לה חבר בקרבי, אבל האחות הזאת, בשבילה שווה לתת את העולם. אז עשיתי אינהלציה וחזרתי לדוקטור, הדוקטור בדקה את הנשימה ואמרה "חייל קם, הולך מיון!" משם הדרך למיון היתה די קצרה, הייתי עם הרכב בבסיס אז לא הייתי צריך לחכות לרכב פינוי שוודאי היה לוקח לו שעה קלה להתארגן וכאלה, נסעתי על כביש 40 מיפו עד אסף הרופא והחנתי את האוטו בחניה החיצונית בחינם, למרות שאחרי זה התבהר לי שמי שמפונה למיון יכול לקבל זיכוי על החניה. הלכתי כברת דרך לא רבה עד שהגעת למיון, בדרך כמובן עישנתי לי סיגריה קלה מתענג על כל שאיפה ונשיפה.כשנכנסתי למיון הדברים זזו די מהר, נרשמתי בקבלה לקחו ממני מדדים ואז… העולם נעצר חיכיתי קרוב לשעה וקצת עד שרופא יבדוק אותי, הוא החליט שאני צריך בדיקת דם וצילום חזה אז כמובן עשיתי, ואחרי זה עוד שעה וחצי של המתנה בשביל שיראו שהתוצאות באמת בסדר, ובסך הכל סבלתי מהתקף אסטמה חמור. עשו לי אינהלציה עם תוספת מיוחדת שלסטרואידים וגם קיבלתי ארבעה גימלים, מה שאומר שעד יום רביעי אני בבית, ביום חמישי יש לי תור לרופא ריאות. אני מקווה שזה יעזור במשהו. בכל אופן עבר עלי סוף שבוע די הזוי, די קשה, די מוזר, די מספק, די מהנה, די מרגיע, די מלחיץ ודי נורמלי.

הרגע התעוררתי, אז כשאני אתאושש קצת ואתפוס מה קורה מסביבי, אכתוב שוב.