אוהבת אותך
כשאת אומרת שאת אוהבת, את פוצעת את הלב
על מה אני חושב כשאני יושב במשרד וכותב, בטח על דברים שעושים לי קצת כואב. איזה כיף זה לחרוז דברים שכביכול אמורים להיות בעלי משמעות עצומה אבל בפרקטיקה אינם יותר ממשחק לשון בשבילי. אז ככה, מה נשמע קוראים יקרים, אני מקווה שאצלכם סבבה כי גם אצלי די מאושר רק שאני חושש שבזמן האחרון אני מתחיל להסתבך עם שעות השינה בשנית. איחרתי למשרד היום, איחור של שעה, אפילו שהתעוררתי בתשע בבוקר ואפילו הספקתי להתארגן ברוגע, בלה-גארדיה היה פקק עצום נהיתה שם בריכת שחיה של מכוניות, בטח המפקדת שלי תפרגע אותי, היא גם ככה עצבנית. העצבים שלה הם הסיבה היחידה שבגללה אני שוקל באמת ללכת להיות דגלן.
נו מילא, תחזיקו מעמד.