ינו' 31
עם תוף מרים בין ערפילים, הצעוניה שלי רוקדת. עוד לא התעייפה ועברו כמעט מאה שנים. גופה הכחלחל מספר סיפור ספרדי נודד והיא עצמה באה ונעלמת, עם כל שאיפה ונשיפה. הצועניה שלי הורגת אותי, היא בונה בגופי מגדלים שצורבים וחתוכים את עצם קיומי הגשמי, אבל לי לא אכפת, היא מעניקה לי כל כך הרבה כח נפשי.
הצעוניה, היא החברה הכי טובה שלי.
ינואר 31st, 2007 at 13:41
אני בעידן הנוסטלגיה…
הרקדנית הצועניה שלך העלתה בזכרוני את הרקדנית הצועניה שבמשפחתי, ירדנה כהן, בת הדוד של אִמי. ירדנה ילידת 1.6.1910, כלת פרס משרד החינוך על מפעל חיים במחול. היא מתגוררת בחיפה ועדיין קשורה למחול.
בחנות יד-שניה איתרתי את שני הספרים שכתבה: 'בתוף ובמחול' ו'התוף והים', והם שוכנים בספרייתי. אחד המשפטים בהקדמה לספר 'התוף והים' (הוצאת ספריית פועלים, 1976) הינו: 'המחול מחלים אותנו'.
ממני אליך, אינקוגניטו, שלוחה ברכה לבריאות ולאריכות ימים. כח נפשי מעניק כח פיסי.
שלך,
דבי
ינואר 31st, 2007 at 14:36
דבי, הצונעניה שלי שונה.
הצעוניה שלי מככבת על קופסת סיגריות צרפתית העונה לשם ז'יטאנס (Gitanes).
יש כאן קונטראסט מעניין מאוד.
תודה על תגובתך האינפורמטיבית.
ינואר 31st, 2007 at 15:02
אני רוחשת חיבה יתרה לסיגריות בכלל ולג'יטאן (בלי פילטר) בפרט.
.
הזמנתיך להצטרף למשחק הבלוגרים.
אני מקוה ששנינו חולקים גם את האהבה למִשחק, ושבקרוב אתוודע לחמישה 'סודות' שלך