נגה
ידי החמות עוטפות את חורף אצבעותיך, חיכוך אפינו מתיז גיצים לכל עבר
אין זאת כבר אותה משיכה ישנה של הפכים
חורפינו, בציית עולם.
לא פעם אשלייתך את דמותי כבלה
ורוחך הרטובה בוץ לעיני סחבה
תגים: אהבה, שירה
הפוסט הזה נכתב בתאריך יום ראשון, 18 במרץ, 2007 בשעה 18:02 תחת הקטגוריות ארכיון הבלוג: עם הראש מעל המים. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות.
אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.