דוד אבוטבול

כשהוגה בך, יקירתי
נאלם אני דום
שירה אינה נוצרת בליבי
או שגוועת היא פתאום

מחילה ממך גברתי
על שעזבתי באותו יום
דמעות זולגות מעיני
כל לילה.

מנשק דמעה חמה מלוחה
דמיונית
מלטף קווצת שיער חומה ומדמיין
את ריחך באפי.

אין מטאפורה מספיק חמוצה
לטעם שהפך דייר קבע בפי
הים יכול לנחם לרגע קצר
אבל מיד אחר כך, אני שוב לבדי

תזכרי את הדברים הטובים
החיבוקים, הנשיקות, השירים
ותשכחי בבקשה. שאני בוכה
כל לילה

מנשק דמעה חמה מלוחה
דמיונית
מלטף קווצת שיער חומה ומדמיין
את ריחך באפי.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אהבה, עצוב, פרידה, שירה