דוד אבוטבול

אניגמה את, הרשי לי להקיש. מלה בסלע שתיקא בתרין, בעידן האלקטרו שולחת אותי במרדף אווזים אחר אמיתה רגעית. מחבק את התשובה ואז היא נעלמת, אניגמה את בליבי מלהגת. מגלה טפח ומכסה טפחיים, מגלה צופן אחד, ומחדדת שניים. לבן עורך ועדיין קֻשְׁיָה את. אני והַלָּז או בעצם גם הַלָּז הוא אני. אז המשיכי לשׂוֹחֵחַ ואמשיך להתקשות. בין אם בְּעָלְמָא בן בְּגוֹ כל הבלי דברי, במחי יעלמו.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: ארמית, מונולוג, קצרצר