דוד אבוטבול

לא אוכל להמשיך או לחדול ממעש זה, בחפץ לב ארתום נסיון כושל לאותה סיבה מופרכת בצדקתה. אבן נגולה וסלע נוסף את פעימותיו מאיטות עד עמוד.

שלום לכם קוראים חביבים, תודה על שטרחתם לבקר בשנית.

עם השנים לומד אני דבר ושני דברים על הקיום, על מסלולים חוזרים ונשנים שמתחילים בדלתות מעוטרות בלי די, חלקן מצופות זהב והבטחות, מרביתן חרוטות ציורי אשליות. האם נגזר על האדם להיות פתי? להיות ה'פריאר' אם תרצו, של עצמו ושל סובביו? האם בהגדרה, אדם טוב הינו הלז?

ואם כן, האם הפגם בטוב הוא, או ברע?

אם בטוב, דיינו.

אם ברע, הלא התנהגות ברי האנוש, מבקשת תיקון זה או אחר?

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: הרהור, מונולוג