דוד אבוטבול

הסיבה שלא עדכנתי הרבה בזמן האחרון, מלבד העובדה שהייתי צריך לנוח קצת, היא שיש לי עבודה חדשה, יש לי בן חסות, בכיתה ח' שאני מלווה אותו מדי יום לבית ספר ועוזר לו להתאקלם שם, הבחור הצעיר סבל מחרדות ולאחר טיפול פסיכולוגי של שנה (כל כיתה ז' הוא לא היה בבית הספר) הוחלט להחזיר אותו לבית הספר, הילד הוא לא אחר מאחד האחים של חבר מאוד טוב שלי וכשנשאל מי הוא רוצה שילווה אותו לבית הספר לא היסס ואמר 'דוד', אולי זה בגלל שאני נראה גדול ומאיים, אולי זה בגלל שאני כל הזמן זורק לו שטויות ומשחק איתו כשמשעמם לו, בכל אופן, אמא שלו התקשרה והסכמתי.
אני מוכרח לספר לכם שלטפל בילד צעיר זה לא פיקניק, אני לא מתיימר לדעת הכל אבל החוויות שאני צובר בנתיים עוזרות לי להבין המון דברים בחיים שלי, הכי אני שמח מכך שהוא גם נהנה מהתקופה הזאת ויותר מזה, הוא ממש מתקדם בהתגברות על החרדות שלו. אפילו שאני לא בבית הספר הזה כבר כמה שנים, אחותי היא אחת מהמקובלות שם ובעזרתה הכרנו לו את כל החברה הגדולים והמפחידים, כולם הבטיחו לשמור עליו ולתת לו את כל הגב מול ילדים גדולים שעלולים להציק לו, זה ממש שימח אותו. שלשום גם קנינו לו נעליים, הוא ביקש שאבוא איתו ואמא שלו הסכימה, לקנות נעליים לילד זה ממש חוויה, לא יודע אם זה נגמר בנעליים אבל בכל אופן, להעניק משהו למישהו מרגיש כל כך טוב, על אף שהנעליים לא היו מכספי שלי, כשהוא מצא את הנעליים שהוא רצה נדלק לו אור גדול מאחורי העיניים, כנראה עכשיו אני מבין את אבא שלי, שכל הזמן רק רוצה לתת ולהעניק לילדים שלו, בטח פספסתי כל השנים את האור שנדלק לי במאחורה של הראש.

הלימודים מתקרבים בצעדי ענק אני מנסה לברוח ולגנוב עוד קצת ימי חופש ילדותיים וחסרי דאגות, אבל נראה כאילו הלימודים נושפים בעורפי ולא יעצרו עד שיתפסו אותי, אני מאוד מודאג, האם אצליח, האם בכלל אנסה? אני יודע שאנסה, אבל לא יודע כמה אוכל להקריב בשביל להצליח. חשוב לי מאוד לסיים את המכינה לא רק בשביל להגיע לקרש קפיצה אקדמאי אלא גם בשביל להוכיח לעצמי שאין בי פגם ויש ביכולתי קישורי למידה נדרשים, את כל תקופת התיכון שלי העברתי בעישון סיגריות ב"זולא" הבית ספרית ועכשיו זאת ההזדמנות שלי לתקן הכל.

שלשום בלילה צחי לנקרי, רות סגל, שי נוי, יסמין חזי, אופיר הנסיך, גלעד טורנברג, הילה בת דודה שלי ואני ישבנו לנו בדיטה, צחי אמר שיש תפריט לילה חדש ואסור לנו לפספס, מסתבר שהיה עדיף באם היינו מפספסים, האוכל היה גרוע, השירות כמעט באותה רמה. נראה לי שהיה עדיף להביא סנדוויצ'ים ולשבת מסביב למזרקה שנמצאת ברחבה שם. אולי נעשה את זה בהזדמנות.

ערב החג עבר בלי תקריות מיותרות, המשפחה, מורחבת מתמיד הודות לעלייתם של הקרובים מקנדה והשמחה על השולחן מרובה, אפילו הפיליפיני של סבא הצטרף, הוא גם ברך על הלחם :).

מה חדש אצלכם?

חג שמח ושנה טובה, שנהיה לדיקסי ולא לדיטה.
שתהיה לכם שנה בטוחה וכיפית.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אספסוף, במה חדשה, לימודים, משפחה, עבודה