יש פה מישהו מבת-ים?
יום אחד אני אבין את תושבי בת-ים. אני מקווה לפחות, סך הכל אנחנו חיים במדינה קטנה מאוד שנמצאת בעולם קטן ואסור לנו להיות מנותקים משאר תושבי המקום.
אתמול אחרי משחק התפקידים אספתי את שרון ונסענו לפגוש את רות, סיוון, שי ותום במקס ברנר. ההמתנה היתה ארוכה וקרה, כמו אבר מין מגורה של אסקימואי חם, בנתיים מאחורינו התרחשה המולה קלה שהצליחה להערים על ההמולה הקלה שלנו ותוך זמן קצר הרגשתי נגיעה בכתף, הסתובבתי והתחלתי לשמוע צחקוקים של הורמונים בת-ימים.
מסתבר שכמה בחורות לא חוקיות החליטו שאני דומה לראש העיר ורצו להצטלם איתי לעיתון. דבר ראשון, כמובן, שאלתי איזו עיר, והן בנונשלנטיות מוחלטת ענו, בת-ים. מסרתי להן את תנחומיי מכל הלב ומכאן הכל ירידה.
הן אוטומטית החליטו שאני עירקי, ואחר כך גמרו אומר בפה אחד שהן ידעו מלכתחילה שאני מרוקאי, הן החליטו שאני בן אדם שפל, ושאם אני לא אוהב את בת-ים במלרע אין לי זכות לקרוא לה בת-ים במלעל, או להפך. לבסוף נכנסו למקס ברנר והבחורות המסכנות נשארו לקפוא בחוץ.
בקומוניזם זה לא היה קורה.
4 בדצמבר, 2005 בשעה 11:45
אבל היה טעים, תודה
27 בדצמבר, 2005 בשעה 17:58
לצערי המאוד רב, אני בת-ימית כבר 12 שנים.
ומה שעוד יותר מצער, שאם בטעות הייתי נוגעת לך בכתף- וודאי הייתי מבקשת סליחה.
ומה שהכי מצער הוא שלא כל תושבי בת-ים כאלה.
הבנות שפגשת וודאי היו הפריחות\פאקצות צעצוע של בת-ים,
מסוג הפוסטמות האלה שיש להן קול מציק ואחרי דקה ועשרים שניות שהיא מדברת ממש מתחשק לך להוריד אותה לאדמה ולראות אותה מתפגרת מבכי.
אני שונאת אותן.
ובת-ים זו עיר נחמדה, אם אתה מוצא את האנשים הנחמדים בה. :]
3 בינואר, 2006 בשעה 19:57
“יש פה מישהו מבת-ים?”
- כן