דוד אבוטבול

הילג (ailaG) קבעה את היום כיום קירוב הפאי, להלן:
today = 22/7 ≈ 3.1428 ≈ π
הוא יום קירוב הפאי.
22/7 : יום קירוב הפאי שמח לכולם!
חלום שחלמתי
אני לא זוכר איך בדיוק הגעתי למגדלי עזריאלי אבל אני בהחלט זוכר שהסתובבתי שם כבר מספר שעות ופגשתי מספר אנשים, אחד זקן מאוד שכל הזמן חייך אלי, ואחת בחנות מוזיקה 'כלי זמר' (שבכלל נמצאת בדיזינגוף סנטר) אבל לצורך החלום היתה בעזריאלי, אשר לבעלה קראו גרדון או גדרון או משהו כזה ושהוא איזה נגן מפוחית מוכר. החלטתי לרדת עם המעלית המזרחית לרכב שלי שחנה בקומה 2-. ליד הפתח למעלית (בקומה 2) עמד בחור שתווי פניו נראו לי מוכרים, כנראה מחלומות אחרים והוא בקש מאנשים לא לרדת במעלית לקומה 2-, הוא אמר שהמעלית לא נועדה לדברים כאלה והתריע בהם שעליהם לרדת במדרגות הנעות.

לא הבנתי על מה כל המהומה והחלטתי לרדת בכל אופן עם המעלית לקומה 2-, לפני שהספקתי ללחוץ על 2- נכנס עוד איזה בחור שאת פניו ומבנה גופו נדמה היה לי שזכרתי בבירור משלב זה או אחר בחיי, והוא לא נתן לי ללחוץ על המספר 2-, העפתי את היד שלו בשימוש בכח פיזי מתון ולחצתי על 2-, הוא אמר לי שאני טיפש.
הוא, בעצמו, לחץ על המספר 0, ככל שירדנו (ירידה שלקחה, כנראה בזמן החלום שניות ארוכות) הוא עשה משהו עם המעלית וכשהגענו לאפס, איכשהו גרם לזה שהמעלית תתחיל לרעוד מצד לצד והדלתות יפתחו ויסגרו בזמן הירידה.
המעלית עצרה באפס והנחתי שהוא ירד, כי בתור מישהו שמתנגד להשתמש במעלית לירידה ל2- חזקה עליו שירד לפני. הוא לא ירד, אמר לי משהו שהוא ממשיך איתי. המעלית ירדה ופתאום נעצרה ב1-, הבחור ירד בזריזות ודחף את הדלת של המעלית כך שנראה כאילו הדלת הסתובבה מסביב לקפסולת המעלית מספר פעמים ונוצר איזו שינוי במסלול של המעלית, תוך מספר שניות המעלית החלה לזוז במאוזן לכיוון היציאה מהבניין.
בשלב הזה, התחלתי לפחד, לא הרגשתי מצב של חוסר אונים כמו סיוט כי ידעתי שעל אף המצב הלא רגיל אשר יצא משליטה, אני עדיין יכול לשנות דברים. ראיתי שיצאתי מהבניין שיצא כבר מהחלום בגלל חוסר הרלוונטיות שלו למצב המוזר ועכשיו התקדמתי על פסי הרכבת שכביכול הכרתי אבל לא באמת ידעתי לאן הם מובילים, הבחור רץ ליד המעלית ודאג למשוך איזה מנוף ששלח אותי למסלול פגיעה ישירה באיזה קרון שעמד בהמשך הדרך, הבחור נעלם אחר כך ואני התקדמתי ונראה אף שהמהירות הואצה על אף שהייתי במישור ולא היה משהו אשר דוחף את המעלית קדימה.
נהייתי לחוץ מאוד בזמן והחלטתי לפעול, לא מצאתי כפתור לעצירת המעלית, או נכון לעכשיו, הקרון, והחלטתי לקפוץ, הפרדתי את הדלתות של המעלית עד כדי חריץ דק ולאט לאט עד הסוף, תפסתי את עצמי על המעקה של הדופן והוצאתי את עצמי כך שרגלי התחכחו בחצץ, פחדתי שאם אקפוץ אאבד שליטה ואתגלגל הלאה לפסים המקבילים שם כל הזמן היתה תנועה של רכבות, אבל איך שהוא הצלחתי לשחרר בזמן שהיה מתאים ונפלתי ממש טיפה ותוך מספר שניות כבר הייתי בחזרה על הרגליים.
הקרון/מעלית התרסקה בקרון העומד בקול גדול מיד לאחר שניה או שתיים רצו לכיווני מספר אנשים. הזקן שפגשתי בעזריאלי בראשם, אישתו של גדרון, בחורה יפה אחת שנגנה על גיטרה ועוד שני בנים שלא הכרתי. האיש הזקן אמר לי שהוא ידע שהמעלית שלי תצא משליטה ותתנגש בקרון, ושהוא ידע שאני אנצל, שיש לי כח מיוחד כזה, ושכל החברה שם הם מעריצים שלי, זאת שבעלה מנגן על מפוחית, אמרה לי שהיא לא יכלה להתאפק לספר לי אבל לא רצתה להרוס את ההתנהלות של הדברים כפי שהם אמורים לקרות. חשבתי לעצמי WTF איזה חלומות מוזרים יש לי, ואז רוני התקשר ממיאמי והעירה אותי.

תגים: אספסוף, חלומות

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שבת, 22 ביולי, 2006 בשעה 16:41 תחת הקטגוריות ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.