דוד אבוטבול

הקדמה חשובה מאוד: בדיוק לפני דקות ספורות סיימתי לכתוב בלוג של כמה פסקאות על כמה שהחיים שלי מחורבנים, אירוני או גורלי, הכל נמחק. הגיע הזמן לעשות סוויטצ' ולחקור את העניין לעומק.

במבט אובייקטיבי על השבוע האחרון; איבדתי ידידה טובה, פישלתי באודישנים, שיקרתי לכמה אנשים שלא רציתי לשקר להם וברחתי מכמה התחייבויות. למה?

ידידה טובה, היה סיפור די מסריח, בדקתי עניינים מסביב, מישהו חביב מאוד החליט לשים לי רגל ולגרום לה שתשנא אותי לעד והצליח, כל הכבוד גבר גבר. אני מתנחם בעובדה שאולי היא תמצא מישהו יותר טוב ממני.

אודישנים, לא ישבתי על החומר מספיק זמן, לא כתבתי תשובות מספקות ההצגה של החומר שלי הייתה כל כך דלה שגם אם הוא היה מצחיק בעליל לא היה ניתן להבין אותו וגיחוך היה בעצם נראה כמו משהו אלוהי.

אנשים ששיקרתי להם, בעיקר מהצבא, בעיקר כאלה שיכלו להכניס אותי לכלא - פק"ל להמציא תירוצים חדשים, נגמרו לי הישנים.

חוץ מזה, עכשיו זה נראה הרבה יותר טוב, בסה"כ היה שבוע עם די הרבה הפסדים, אבל גם התפתחתי נפשית כל כך הרבה, גם הספקתי לראות מלא דירות ויש לי הרגשה מאוד חזקה שעד פברואר אני כבר אכתוב את הבלוג שלי ממשכני הקריר והדלף עד שאמלא אותו בטופונים. בכל אופן, הגיע זמן לישון ורות, אם חשבת שאני שוכח אותך, את אהבלה, אני רק חושב עליך כל הזמן, תחזרי כבר.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: יומיומי, צבא, שקרים