אני לא מבין למה אנשים מרשים לעצמם לפרסם באינטרנט כל בעיה אינפנטלית שבה הם נתקעים בחיי היום-יום המשעממים שלהם. יותר מדי אנשים הפכו להיות פסיכולוגים בעל כורכם באינטרנט. בכל פורום שאני מבקר בו, ללא שום קשר לנושא שלו, אפשר למצוא הודעות התבכיינות שמעוררות בי את רפלקס ההקאה וחוש העקיצה. כמובן שאחרי הודעה כזאת אפשר למצוא שורה של פסיכולוגים ויחד עם זאת גם טרולים שלעיתים משמשים גם הם כפסיכולוגים ולעיתים תכופות יותר כמטופלים.
הנה יוני, בן 19 מאזור המרכז, חברה שלו לא נותנת לו, והופ, גם דפנה פה, חבר שלה לוחץ עליה לקיים יחסי מין מלאים, והיא, היא עוד לא מוכנה לזה. בפורום ליד אפשר למצוא את דורון כותב שהחתול שלו מת והוא ממש עצוב, הוא הולך לחתוך את עצמו, דפנה מהפורום הקודם אומרת לו שלא יהיה עצוב ומציעה את בתוליה בשביל לעודד את דורון. אני מאמין שהבנתם את הרעיון, ואם זה נשמע לכם יותר מדי מוכר, תתאבדו. לי, באמת לא אכפת.
תגובות אחרונות