אמא, למה לכושים יש ידיים לבנות?
הבלוג של זיו חוזר
בשקט בשקט בלוג הוידאו והתמונות של זיו בג'וינט חוזר. זיו מחזיק את הבלוג הזה ברצף כבר משלהי 2006 ובאופן קבוע מסכם ואוסף את כל הדברים המצחיקים שהופכים את האינטרנט שלנו, לאינטרנט שלנו. אין מם וידאו או תמונה שלא זכיתי לראות אצלו הרבה לפני שכולם התחילו להריץ במייל ונזקפת לו זכות ראשונים על החיבה שלי לסרטוני תגובה לWII.
עשו לעצמכם טובה ולכו לבקר בבלוג שלו. ותוסיפו אותו למועדפים, רבאק, לפחות עד שיפתח לו טויטר.
זיו, התגעגעתי אליך ואני שמח לראות שחזרת.
שמישהו יסביר לiDigital מה זה פודקאסט בבקשה
אז כן, איכשהו הגעתי לדף הזה באתר של איי-דיגיטל, בתור מומחה IT (עלק) שמתעניין בפודקאסטים (עלק עלק) מצאתי את עצמי נמשך באופן טבעי לדף הבא, אך ברגע שנכנסתי ללינק, הבנתי שלא מאיידיגיטל תבוא הישועה.
ארמדילו, חיוך ואמפתיה
אתמול אחרי חזרות של הלהקה וארוחת ערב באיזה קפה-מסעדה סטנדרטי ולא רלוונטי לחלוטין בצפון תל אביב, ישבנו אני ובועז ברוטשילד ודיברנו בניב גיקי על בחורות, משחקים ואלכוהול. ככל שהתארכה השיחה, העניין באלכוהול (ובחורות) הלך וגבר עד שנכנעתי ושברתי התנזרות של שנה מברים תל-אביביים ונתתי לבועז להוביל אותי לבר השכונתי שלו. הכניסה לארמדילו בשבילי לוותה בשבירת המון מחסומים שהרמתי ותירוצים מכאן עד לפני שנה, על כמה שהמקומות הללו סליזים וחסרי כל זכות קיום. 3 דקות בדיוק לקח לי לשנות את דעתי מהרגע שנכנסנו עד שהתיישבנו סופית.
הדבר שישר גרם לי להרגיש בבית זה הפיוז'ן המצוין של סגנונות. לא מדובר על עיצוב הבר, שעדיין שומר על איזושהי נורמה בעיצוב ברים ולא מחדש מדי אלא באנשים, מחליפות ביום חופש עד סטלנים ביום חג וכולם בצורה די מרטיטה חווים ביחד חוויה אלכוהולית שמיד ניגע בטיבה. למרות התחלה מעט מרה עם שכנה לבר-סטול עם יובש ואגינלי מובהק (שלאחר כבוד גם טופל על ידי בחור שמן מזוקן בשירותים של הבר, כבוד.), החיוך הסימפתי של הברמן וסבלנות אם קצת מאומצת אך בו זמנית אמתית של המלצריות גרמו לי מיד לשחרר כל רסן ולהרגיש כאילו זה היה הבר השכונתי שלי, אפילו שאני גר במודיעין.
המוזיקה הייתה בווליום סביר בהחלט, אם כי קצת חלש בשבילי, מבחינה אקוסטית היא היתה בווליום המתאים ואפילו הרעש שהאנשים חוללו התפזר בצורה לא-מעמיסה על האוזן הודות לתקרה אקוסטית גבוהה ואיזון כמעט מושלם בין מוסיקה לרעש הלבן אינסופי. הפלייליסט לא ביאס גם אוזן קטנונית כמו שלי ומדי פעם מצאתי את עצמי שר מזמזם ומדבר עם בועז על סלקצית המוזיקה המגניבה שנעה מדאב עם נגיעות אוריינטליות, טריפ הופ ובלוז עם איכות לימונית זאת או אחרת. לקראת 1 בבוקר כבר כן הרגשתי שאני צריך קצת לצעוק או להתקרב לבועז בשביל להשחיל מילה, אבל בהחלט יתכן שזה נדרש מכיוון שעד אז כבר הייתי שיכור כלוט.
השירותים מאוד מזכירים ימים (ואני בכוונה לא מוסיף שם תואר מחמיא) בריף-ראף ועל מדף מתחת למראה מונחים מדבקות של ארמדילו חמוד ואפילו קרטונים כאלו שקוראים להם פילטרים, אפילו שהם לא ספוגיים. (לא הבנתי)
אורי לוין הברמן שם מחזיק באופן קבוע ותחת כל עומס – חיוך מתוח ומרוח עם תשובה לכל שאלה ואפילו צ'ייסר לכל מועד. לגבי האלכוהול, גם בקטגוריה הזאת לא התאכזבתי בכלל. פתחתי עם בירת גמל בהמלצת בועז אשר בהחלט הייתה טעימה אך הרגישה קצת שטוחה מדי, עם גרעפצים בטעם של פסטה עם בייקון (הו לא, זה כבר סינסתזיה של הארוחה הסתמית מתחילת הערב). אחר כך המשכתי עם משהו שקצת יותר נעם לי ומוכר הלא הוא הערק האהוב עלי, הפעם עם אשכוליות אדומות ופלח לימון קופצני, ומיד אחר כך משהו שהברמן אורי הנדס בעזרת קצת וודקה, קמפארי וקורטוב חיוך. באמצע איפה שהו גם זכור לי צ'ייסר שלא הצלחתי לסיים, וכשניסיתי להסביר לברמן השני (רון) הוא זרק לי פתק שסימן בשבילי התחלה של ידידות נפלאה עם בר בטעם של עוד.

צולם בHTC של בועז.
"ארמדילו". אחד העם 51. ליד בועז נו.
הטבעת החדשה של שבתאי
לא, לא מדובר על הרכש החדש של שכנכם הגרוזיני אלא על גילוי מרתק של טבעת בגודל אקספוננטיאלי אשר מקיפה את כוכב הלכת שבתאי (Saturn) בזווית של 27 מעלות לציר הטבעת הראשית של הכוכב, הטבעת מורכבת ממערך של חלקיקי קרח ואבק.
הסיבה שהטבעת לא התגלתה עד עכשיו היא שהטבעת מאוד מפוזרת ורק בעזרת הטלסקופ ספליצר שעובד על אור אינפרה-אדום הראתה את פניה.
למי שמתכנן לעבור לגור באזור הטבעת (המממממממ) יש לשים לב לטמפרטורה הנמוכה של 316- פרנהייט, אה, כן וחוסר חמצן.
לשבתאי יש ירח, כמו שלנו, רק שלירח של שבתאי קוראים פיבי (כמו זאת מחברים, כן הכוסית ההזויה). ומדענים בנאסא מאמינים שהטבעת נוצרה בעצם מחלקיקיה של פיבי במהלך ההקפה שלה את שבתאי.
החכמתם קצת, עכשיו לכו להסתכל על גרמי השמים ולהתפעל מכל הדברים שנסתרים מענינו, ומאלו שלא כל כך נסתרים.
מרסדס סוסה, הכל משתנה 9 ביולי 1935 – 4 באוקטובר 2009
מֶרסֶדֶס סוֹסָה, נפרדה מהעולם בגיל 74. אמנם השאירה אחרי המון שירים מדהימים אבל שכחה להשאיר את עצמה.
מי שעוד לא התוודא לזמרת המחאה המדהימה הזאת, ומי שטרם התמכר, זמנכם יבוא. זמנה כבר הגיע.
מרסדס יקירתי בעלת תיבת התהודה הרמה, הסוחפת, המרגשת המדהימה. להתראות.
נפש חדשה במשפחת אבוטבול
בהתחלה היא קפצה על המגבר של הגיטרה, משום מקום נראה לעין, כנראה נכנסה לחדר כשהחלון היה פתוח או שנפלה מהקומה למעלה לתוך החלון. בהתחלה גירשתי אותה וציפיתי שתחזור לגינה, אבל לא כך היה המקרה.
היא המשיכה להטריד אותי ולהופיע במקומות אסטרטגיים, פעם אחת על נעלי הספורט שלי, פעם נוספת ממש למרגלות המיטה שלי. כל מעבר שלה ממקום למקום היה שקט וקרה בהרף עין.
בסופו של דבר החלטתי להשמיש את הטרריום המאולתר, הלא הוא מין חלון/מרפסת שמש קטנה של מטר על מטר שהיה אמור לשמש בזמנו בשביל עציצים, אך עם הזמן הפך לאקו-סיסטם מזערי משלו עם חרקים, סוגי עשבים וחול שנפל עם הגשמים מהמרפסת למעלה.
אספתי אותה בעדינות והשלכתי אותה באהבה למרפסת הזאת, ועכשיו היא מסבה לי עונג.
בכל פעם שאני רואה אותה רצה אחרי טרף קטן ואוכלת אותו, בכל פעם שהיא מתיישבת על התיבה של הקטורת ומסתכלת עלי בחצי עין וכשהיא הולכת לישון עם הראש באוויר כששאר גופה נתלה בחינניות על תיבת הקטורת.
אני לא כל כך יודע מה השם המדעי של הלטאה הזאת, סוג של סממית אולי, אחת החמודות ביותר שאי פעם פגשתם, אני מבטיח לכם את זה!
שמתי לה קצת מים בצלחת חד-פעמית נמוכה אבל טרם ראיתי אותה שותה מזה, יכול להיות מאוד שהיא מקבלת מספיק נוזלים מהברחשים הקטנים שהיא טורפת במהלך היום (אוהו וכמה היא טורפת).
לבנתיים היא קיבלה את השם פריסטין, המשמעות של השם מלעז היא קַדְמוֹנִי, קָדוּם; טָהוֹר, מְזֻכָּךְ (מורפיקס)
אם אתם יודעים קצת פרטים על הזיקית/סממית/לטאה לא מוגדרת הזאת ואיך אוכל לפנק אותה יותר, ספרו לי על זה בבקשה.
הזמנות ללוקרז – אתר המתנות החדש מבית אמאזון
לוקרז הוא האתר ללכת ולקנות בו דברים במחירים נמוכים, לראות וידאוים חדשים, לגלות מוסיקה מגניבה ולשחק במשחקים הכי מגניבים.
המטרה של האתר הזה (ועליה הם מצהירים בדף האודות) זה שתבקרו בו כמה שיותר, כל פעם שתבקרו בו, תעשו בו איזו פעולה, תשחקו משחק, תצפו בוידאו או תזמינו חבר – אתם תקבלו נקודות (PTZ) שאותם אפשר להמיר לפרסים מגניבים בטירוף.
האתר אמנם בבטה מתקדם אבל עוד יש שם מתנות וכל כמה שבועות הם ממלאים את הסטוקים.
בכל אופן, למי שרוצה הזמנה, השאירו כאן תגובה (עם האי מייל בשדה המתאים – לא צריך לכתוב את האימייל בגוף התגובה)
יש לי אין סוף הזמנות
למה החלטתי לקנות אייפון
הסיבה הראשונה היא בשביל להטריד את חברי הטוב ביותר ליאור אילוז היום הוא עשה לי סיבוב מקיף על הפיצ'רים, התוכנות הסוציומאטיות (סליחה, סוציאליות) של המכשיר ואפילו לקח אותי לטיול ברחוב בו גרתי בברוקלין (יש תקופות שאני לא סגור אם באמת הייתי צריך לעבור, אבל בהחלט לא הייתי מוותר עליהן ברטרוספקטיבה).
מאוד מאוד התלהבתי מההירו של HTC ולא רק בגלל שהוא מגיע מחברה שבשִׂכּוּל אותיות פשוט הופכת לTHC. בהחלט מכשיר בנוי לתלפיות, מרגיש חזק ונעים ביד ועל אף ההפחדות מהסרטונים ביוטיוב, לא באמת מגמגם כמו שציפיתי ממנו שיגמגם. אבל אז הגעתי הביתה ובגלישה בחיפוש לאחר שפת תכנות לאודיו (או יותר נכון כל מני טקסטים וריסורסים של פיור דאטה – התוכנה עליה מבוססת RJDJ) הגעתי לאפליקציה קטנה לאייפון, שבמבט ראשונה נראתה ממש חסרת טעם, אבל בשמיעה ראשונית גרמה לי להרגיש בהיי מוטרף. ברגע זה גמרתי אומר לקנות את ההיי-פון ויהיה מה.
לאחר אכזבות מרובות מהחרטא של iDoser שבמקרה הכי טוב היה גורם לי לנמנם, האזנה אחת ליצירות על RJDJ גרמו לי לעלות לטריפ מוטרף של צליל ומציאות. וכל זה, בראש צלול – יחסית.
תשכחו מכל השטויות שהכרתם, האפליקציה הזאת עלולה להפליפ אתכם גם בלי חיזוק של שום סם אחר. הצורה שהיא עובדת היא פשוטה מאוד, יוצרים שונים ומשונים כותבים סצינות לתוכנה, כל סצנה היא בעצם תכנות של התאמה לסאונד מהסביבה או לחילופין סימפולים של האמביינס הקרוב אליכם, מניפולציה חייתית, רה-סימפול והשמעה תוך כדי סקוונציה משתנה או קבועה אשר פורטת באכזריות עדינה על כל מיתרי ליבכם ומוחכם.
אתם מוזמנים לצפות בוידאו ולהתרשם.
ואחר כך להכנס לחנות הקרובה אליכם ולקנות אייפון (או להכנס לחנות האפליקציות ולקנות את התוכנה
)
אם לא התרשמתם מספיק או שאתם רוצים לגלות עוד על האפליקציה המדהימה הזאת, בקרו באתר שלהם, ולא, אף אחד לא משלם לי על הפוסט המתלקק הזה, אני פשוט עד כדי כך התלהבתי מהאפליקציה הזאת!
הגשמה עצמית
כששואלים ילד ישראלי, מה הוא רוצה לעשות כשהוא יגדל, הוא יכול לתת תשובה כמו קוסם, חייל או כבאי. אחר כך כשאותו ילד מתבגר, אולי הוא מבין לאט שלהיות קוסם זה קצת מגוחך (ויסלחו לי הארי פוטר, צ'יקו ודיקו) להיות כבאי זה מאוד מחניק, ובעצם חייל, זה הדבר היחיד שבטוח שהוא יהיה. ההתבגרות היא תהליך מוחי מכאני מאוד והוא מתועד בהמון מקורות אך בכל התהליך הזה, אין שום דבר מודרני, וכרגע זה מרגיש בדיוק כמו בימי האדם הקדמון; האדם בוחר את עתידו לפי האופציות הניתנות לו.
במקרה של האדם הקדמון, האישה יושבת במערה לטפל בילדים, והבעל צד ומצייר לו על הקירות בנות קדמוניות אחרות כדי שיהיה לו על מה להסתכל כשהוא משחק בבולבול.
לכאורה, עשינו התקדמות גדולה – היום כבר אפשר לראות בנות-קדמוניות באינטרנט ובטלוויזיה וכנראה אם היינו מייבאים אדם קדמון לעידננו הדבר הראשון שהיו מראים לו זה פורנו באינטרנט או במגזין בשביל לשבור את הקרח. על הדרך כמובן נצטרך להסביר לו שהוא לא יכול לשחק בבולבול מול כולם, על אף שלקח הוא היה רגיל, אבל זה יפריע לו בדיוק חצי שניה. להתאקלם ולשבת במזגן ולאונן. אני מאמין שההתקדמות שעשינו מימי האדם הקדמון היא כל כך מינורית אשר גם אם נצליח לנסוע בזמן ולהביא דגימה אנושית מהימים הללו, זמן ההתאקלמות שלה יהיה מזערי.
היום, אחרי שנים של אבולוציה, כאמור אנחנו תקועים באותו מקום בדיוק.
הרשו לי להתפלסף קצת ולדבר על היקום, אשר קצת יותר מבוגר מאיתנו (ב14 מליארד שנים) ובכל יום מתרחב באופן אקספוננציאלי. היום כשאנחנו מבינים טיפה יותר, עדיין המחשבה שלנו לא השתנתה באופן מהותי – והמטרה של אנשים בחיים שלהם נותרה כבימי קדם – השרדות, מלחמה, התפתחות.
כשאני מדבר על התפתחות כמובן שזה בזעיר אנפין לעומת כל הסובב אותנו אבל איכשהו אנחנו מצליחים באופן יומיומי לבודד את המרחבים העצומים שסובבים אותנו בין אם זה הייקום, או אפילו כדור הארץ שלנו.
אנחנו ניזונים מפרוייקטים ממשלתיים שיגידו לנו לאן אפשר להגיע ולאן רצוי לא לפנטז להגיע אפילו. ועדיין בבסיס מוטמעת בנו ללא ניע המחשבה שההגשמה העצמית שלנו תבוא מהמשכיות. חלקנו תולים זאת בדת, חלקנו ברכוש או ממון והיתר פשוט בתקווה שהילדים שלהם יהיו הדבר האחרון שיעזור להם כשהם כבר לא יוכלו לטפל בעצמם.
החברה מתדלקת את עצמה כשזה מגיע לרעיון הזה ואף אחד לא מנסה לשנות את הכיוון של ההתפתחות שלנו בתור גזע. שזה בעצם מה שאנחנו, אחד מיני רבים ביקום העצום הזה.
את החולמים משאירים מאחור, והם נשארים עם חלום על הגשמה עצמית אמתית.

תגובות אחרונות